המוביל תנופה (אילת) 2002 בע"מ נ' יחיה אליהו הובלות בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבעת 3 (להלן "המבקשת"), לפטור אותה מהגשת תצהיר חוקר מטעמה, בשלב המקדמי וזאת, עד לאחר תום שמיעת פרשת התביעה.

הרקע לבקשה, טענות הצדדים ותמצית ההליכים עד כה;

התובעת (להלן "המשיבה") הינה בית עסק המאוגד כחברה מוגבלת במניות, אשר עיסוקה במתן שירותי הובלות. המשיבה היתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה, הבעלים והמחזיקה ברכב מסוג וולוו (להלן "המשאית של התובעת").

הנתבעת 1 הינה בית עסק המאוגד כחברה מוגבלת במניות, אשר עיסוקה גם כן במתן שירותי הובלות. הנתבעת 1 היתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה, בעלים ומחזיקה של רכב משא מסוג וולוו (להלן "המשאית של הנתבעת 1").

הנתבע 2 , היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה, הנהג והמחזיק במשאית שבבעלות הנתבעת 1.

הנתבעת 3, (המבקשת) הינה חברה לביטוח העוסקת בביטוח רכב ואשר בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה, היתה המבטחת של המשאית של הנתבעת 1 בביטוח צד שלישי ואחריות הנוהגים בו בפוליסת ביטוח בת תוקף.

על פי הנטען, ביום 21/08/2011, בנמל אילת ניזוקה המשאית של המשיבה, עת היתה במצב עמידה מוחלט כשלפתע המשאית של הנתבעת 1 פגעה בחזיתה של משאית המשיבה, תוך כדי נסיעה לאחור (להלן "התאונה").

דרישתה של המשיבה שהופנתה אל המבקשת, לפצותה על כל נזקיה, מכוח היותה המבטחת של המשאית בבעלותה של הנתבעת 1 נדחתה, ולפיכך המשיבה הפנתה את דרישתה לפיצוי למבטחת שלה והאחרונה פיצתה אותה בגין הנזקים הישירים שנגרמו לה כתוצאה מהאירוע הנטען.

מכאן לתביעה בפני;

עניינה של התובענה בפני, בפיצויים בגין ההפסדים שנגרמו למשיבה עקב העובדה שנאלצה לתבוע את נזקיה ממבטחה, בין היתר (כינון פוליסה, השתתפות עצמית, ירידת ערך המשאית, הפרש בלאי, נזול קירור מנוע, הפסד ימי עבודה, נסיעות ועוגמת נפש).

הנתבעים 1 ו- 2 הגישו כתב הגנה מטעמם בו הכחישו את אחריותם להתרחשות התאונה, לחילופין טענו, כי הפגיעה במשאית של המשיבה היתה מזערית, בנוסף טענו כי, במועדים הרלוונטיים לתובענה היו מבוטחים ע"י המבקשת לפיכך, על המשיבה להפנות את דרישתה לפיצוי למבקשת.

המבקשת, הגישה כתב הגנה מטעמה בלבד, בו טענה, בין היתר,כי יש לדחות את התביעה כלפיה על הסף ולשלול את הכיסוי הביטוחי לנתבעים 1 ו – 2 בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח , בנסיבות בהן מסרו הנתבעים 1 ו – 2 פרטים כוזבים אודות נסיבות התאונה שארעה, אם בכלל, מתוך כוונת מרמה ועשיית עושר שלא במשפט, על חשבונה (ראה סעיף 5 לכתב ההגנה).

המבקשת הוסיפה וטענה, כי האירוע המתואר לא ארע כלל ו/או לא ארע בנסיבות המתוארות, וגם מן הטעם הזה הפרו הנתבעים 1ו-2 ו/או מי מטעמם את הוראות הפוליסה ואין להם כל כיסוי ביטוחי אצל המבקשת (ראה סעיף 6 לכתב ההגנה).

עוד נטען, כי לאור העובדה שהתאונה לא נגרמה כמפורט בכתב התביעה וכי "הרכב הפוגע" כהגדרתו בכתב התביעה כלל לא היה מעורב בתאונה נשוא התביעה ו/או בגרימת הנזק הנתבע לרכב המשיבה, הרי שהנסיבות האמיתיות בהן נגרם הנזק לרכב המשיבה לא נגרמו כנטען והן נטענו מתוך כוונה להוציא כספים שלא כדין מהמבקשת (ראה סעיף 7 לכתב ההגנה).

הבקשה המונחת לפני ;

המבקשת, הגישה בקשה לפטור אותה מהגשת תצהיר חוקר מטעמה, בשלב המקדמי, עד לאחר תום שמיעת פרשת התביעה, וזאת בהסתמך על ההלכה המעניקה פטור זמני שכזה, בנסיבות ספציפיות אשר המקרה בפני- לטענתה – נכלל בהן.

לדידה, לנוכח הנטען על ידה בכתב הגנתה, המצאת דו"ח החקירה בשלב זה תגרום לה לנזק בלתי הפיך, ללא כל הצדקה ותהווה פגיעה אנושה ביכולתה לנהל תיק זה. זאת ועוד, בדחיית בקשתה יהיה בכדי למנוע ממנה את האפשרות לנסות ולהפריך את גרסת המשיבה באמצעים הדלים העומדים לרשותה ובכלל זה, שמירת הראיות הסותרות באפלה לזמן מה.

נטען, כי חשיפת דו"ח החקירה, כבר בשלב זה של ההליך המשפטי, לפני שהובאו כל ראיות ועדויות מטעם התביעה, הרי שיהיה בכך בכדי לפגוע בניהולו התקין של ההליך המשפטי ובמאזן "הכוחות" שבין הצדדים, שכן ללא ספק, יהיה בכך משום מתן סיוע שלא בצדק למשיבה.

עוד נטען, כי מטרתם של הליכי הגילוי היא להביא לחקר האמת, וכבר נפסק כי בית המשפט לא יורה על גילוי וחשיפת מסמכים, אלא אם כן, הוא משוכנע כי הגילוי ישרת מטרה זו. וכי ישנן נסיבות, כדוגמת התיק דנן, בו עולה חשד למרמה ולהונאת ביטוח, בהן גילוי מוקדם של ראיות הצד שכנגד, לא זו בלבד שאינו תורם לחקר האמת, אלא קיים חשש שהוא אף עלול להכשיל ברור האמת ולמנוע חקירה נגדית יעילה .בעניין זה מפנה המבקשת אל רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, עמ' 525-526.